מזה שנים שמערכות Who-Are-U מתמחות בהכוונה מדויקת ומורחבת למידע על אנשים.
לקבלת מידע על מספר הטלפון 088598838, השלם את התהליך:

אפשרות א' - ללא תשלום


יש ללחוץ על כפתור ה- Like ולאשר את ביצועו:

בשעות הקרובות נשלח אליך בהודעה פרטית קוד כניסה אותו יש להזין באתר.

הזן את הקוד שקיבלת

לדוגמא: AF5J7M4D

אפשרות ב' - תשלום בכרטיס אשראי


היכנס לעמוד התשלום מכאן

או: לתשלום באמצעות PayPal, לחץ כאן

עלות חד-פעמית: 20 ש"ח

בסיום התשלום תקבל קוד, הקלד אותו בתיבה:




לידיעתך: בתאריך 19.08.19 אנו עתידים לעדכן למחיר של 27 ש"ח.



ובהקשר אחר:

enjoy:P

יירוקק-------------------------------
time of your life-פרק 8 ססוףף

Don't you wake me up! I don't want this dream to end!

*עדיין נקודת המבט של איאן*



זה לא חלום!! אני לא מאמין!! יש לה את הפנס, ויש לה גם את הפצעים האלו בידיים.
בדיוק אותו הדבר כמו בחלום.
היא הייתה מלוכלכת כולה, כאילו יצאה הרגע מפח אשפה או משהו אבל לא עניין אותי! לא עזבתי אותה!! כשהיא ניסתה להתרחק קצת שחררתי והסתכלתי עליה, על כולה.
שוב תפסתי אותה וחיבקתי אותה! אני פשוט לא מאמין שהיא פה!! התחלתי לבכות.
באיזה שהוא שלב הרגשתי ש...היא כבר לא מחזיקה אותי, אז חשבתי ש...זהו, מספיק.
עזבתי אותה לרגע והיא נפלה.
"סטף!!!!" קראתי לה.
תפסתי אותה לפני שהיא נפלה על הרצפה והרמתי אותה לספה.
הנחתי אותה ורצתי למטבח לקחת כוס מים.
מייק בנתיים הרים לה את הרגליים כדי שדם ירד לה לראש.
הכנסתי את היד שלי לכוס מים והשפרצתי עליה.
היא התעוררה אחרי כמה שניות.
סטפני אמרה שזה בגלל שהיא לא ישנה 3 ימים, אז זה התמוטטות.
"את בסדר??" שאלתי אותה, "כן, אני בסדר..." "את צריכה ללכת לישון."אמרתי לה.

"לא!! אני לא יכולה ללכת לישון עכשיו! 3 ימים לא ישנתי, אני אסתדר עוד יום אחד.
יש כ"כ הרבה דברים שאני צריכה לספר, כ"כ הרבה אנשים שאני צריכה לפגוש! אני לא יכולה לישון עכשיו!"

"את הולכת לישון, וזהו!" ואז הפלאפון שלי קטע אותי.
"שניה..." אמרתי ועניתי.

"הלו?"

"איאן! איפה אתה לעזאזל? לאן ברחת ככה? מה קרה?" היא לא צעקה, אבל היא נשמעה מודאגת.
זאת הייתה אן.


"הכל בסדר...פשוט...ג'ואי...היא פה!"

"מה?? איך?? אבל שבוע שעבר היה...טוב, כשתגיע הביתה תספר לי, אני בטוחה שיש לך מה לעשות שם עכשיו!" היא כ"כ צדקה.
"כן, אני אדבר איתך אח"כ.
ביי, אני אוהב אותך.""גם אני אותך, ביי."היא ענתה ואז ניתקתי.


הסתובבתי בחזרה אל ג'ואי והיא כבר ישנה.
הרכנתי את הראש.
לא יודע למה, אבל...התביישתי בזה שאמרתי לאן שאני אוהב אותה ליד ג'ואי.
"אני יודעת מה אתה חושב...
אבל זה בסדר.
עברו 9 שנים, היא תבין!" סטפני אמרה לי.
"אני יודע...
זה בסדר אם אני אשאר פה עד שהיא תתעורר?" שאלתי את מייק וסטפני.
"כן, בטח.
אבל אני לא חושב שהיא תתעורר ב...12 שעות הקרובות." מייק ענה לי.
"לא מפריע לי.
אני אחכה לה.
אני אחכה כמה שצריך, עד שהיא תתעורר."

*יום לאחר מכן, 8 בערב*

היא ישנה, מתעוררת לאכול, וחוזרת לישון.
לא יצאתי מפה.
כשהיא אכלה, היא אכלה ממש מהר, כאילו שהאוכל לא יברח לה או משהו ואז מיד חזרה לישון.


"בוקר טוב...או יותר נכון ערב..." היא אמרה כשהיא עמדה בפתח למבטח, בזמן שאני ומייק דיברנו.
"לא נראה לי שאני אלך לישון ב-24 שעות הקרובות!" היא אמרה.
גיחכנו כולנו.
סטפני נכנסה לחדר ואמרה "יש רק עוד דבר אחד שאת צריכה לעשות לפני שאת יוצאת מפה, או מתחילה בכלל לספר לנו הכל!" היא אמרה והושיטה לה מגבת עם בגדים נקיים.
"למקלחת, עכשיו." היא הסתכלה על המגבת וחייכה.
היא לקחה את הדברים ונכנסה למקלחת.

*נקודת המבט של...אף אחד*

אחרי בערך שעה ג'ואי יצאה החוצה, נקייה.
"עכשיו אני יכולה לדבר?" ג'ואי אמרה וצחקה.
"עכשיו אני מרשה לך" סטפני אמרה וצחקה.
"אוקיי, לפני שאני מתחילה, אני רוצה להבין כמה דברים! סטף, איאן ו...מייק, נכון?! אתם נשואים? או רק ביחד?" מייק וסטף הסתכלו אחד על השני וסטף אמרה "אתה דיי השתנית, אני....חושבת.
ג'ואי, זה מייק! מייק, מייק פריסבורן." ג'ואי עמדה שם, בשוק! "מיי...מייק...
אני מצטערת, לא זיהיתי אותך! אתה כ"כ שונה!" היא אמרה בפליאה והתקרבה אליו.
"אנחנו נשואים." סטף אמרה מהצד.
"אתם...מה???" עכשיו היא הייתה ממש, אבל ממש בהלם! מייק הנהן להסכמה.
"אבל איך? אתם כ"כ שונים! וואוו!! טוב, שיהיה במזל טוב נראה לי." היא אמרה עם מבט מוזר כזה.
"ג'ואי, השתנו פה הרבה מאד דברים מאז שעזבת.
עברו 9 שנים.
איך שהוא, אחרי הרבה בכי, ושבירות, המשכנו בחיים שלנו, עם כמה שזה קשה." איאן אמר.
"באמת?! 9 שנים? זה הרבה זמן..." ג'ואי אמרה במין פשטות כזאת.
"את...את לא ידעת? את בכלל יודעת מה השנה? מה היום?" מייק שאל אותה.
היא היססה לרגע ואז אמרה "אם עברו 9 שנים מאז אז...
2015.
לא?! והיום...אני משערת שזה אמצע השבוע כי סטף יצאה לעבודה היום." שלושתם התפלאו מזה שהיא לא יודעת מה התאריך.
"ואתה, איאן, אתה נשוי? יש חברה? משהו?" היא אמרה עם חיוך.
איאן אמר בראש מורכן שהוא נשוי.
היא הרימה את היד שלה והרימה את הראש שלו.
היא חייכה אליו ואמרה "היא בטח ברת מזל! תכיר לי אותה פעם...
אני לא חשבתי שתחכה לי.
אני ידעתי שעבר הרבה זמן.
הרבה מאד זמן.
אז...יש עוד משהו שאתם רוצים לספר לי שחשוב שאני אדע?" היא אמרה וקיפצה.
"אמממ...דיי...
אמא התגרשה מרוברט, משהו כמו שבועיים שלוש אחרי ש...
הלכת.
היא נשואה עכשיו למישהו בשם רוני." סטף אמרה לה עם חיוך קטן.

*נקודת המבט של ג'ואי*

הרבה דברים שונים פה! אבל...9 שנים?? זה מלא זמן!!! לפחות אמא לא עם רוברט יותר, אף פעם לא חיבבתי אותו במיוחד.
ואיאן...
כשהוא אמר שהוא נשוי הרגשתי צביטה בפנים.
ידעתי שהוא לא חיכה לי, אבל זה עדיין כאב.
"יופי, אני מקווה שהוא יותר נורמלי מרוברט..." אמרתי.
"טוב, עכשיו את יכולה...לספר לנו...הכל?!" איאן שאל אותי.
"אוי, זה סיפור ארוך!" עניתי לו.
"באמת?! לא ידענו! חשבנו ש-9 שנים יסתכמו במשפט אחד." סטף אמרה לי בציניות.
"יש לנו זמן." היא המשיכה.
לחזור לזה...לתקופה הזאת...טוב נוו...
"זה לא היה כ"כ נורא...
היו תקופות שכן, אבל...באיזה שהוא שלב כבר לא.
אני מתכוונת, אחרי ש...איך קראו לו?! סטיבנס.
אחרי שסטיבנס חטף אותי, ברחתי וצעקתי אלייך, איאן, אבל כבר היית בבית.
ואז הוא תפס אותי כי כמעט נפלתי מאיזו אבן.
הוא שבר לי את הבקבוק על הרגל ואמר לי שפעם הבאה זה יהיה על הראש לי, משהו כזה.
אח"כ הגענו אליו הביתה, הכל שם היה מסריח מאלכוהול.
הוא לקח איזה חבל או משהו וקשר אותי אליו.
הבקבוק היה על השידה לידו והוא אמר לי לא לזוז ונרדם.
אגב, אני אומרת הכל בערך.
זה היה לפני 9 שנים, מי זוכר?! בכל אופן...
נשארתי ערה, ניסיתי לעצור את הדימום שברגל שלי, חתכתי את המכנס שלי ולחצתי עם הבד על המקום.
אחרי כמה דקות חשבתי לעצמי שאני חייבת לנסות לברוח.
התרתי את הקשר של החבל ולאט לאט יצאתי מהמיטה.
לא זוכרת איך העניינים התגלגלו, אבל מצאתי את עצמי ליד הדלת והוא בא עם הבקבוק ושבר לי אותו על הכתף.
הוא כנראה היה שיכור מידיי כדי לפגוע לי בראש.
נפלתי על הריצפה והוא נעל את הדלת וזרק את המפתח מהחלון.
כנראה התעלפתי או משהו כי התעוררתי יום אחרי זה, לא זכרתי מה קרה לפני זה.
הוא כבר היה פיקח.
הוא אמר משהו כמו שהוא מצטער, אבל עכשיו אני שייכת לו או משהו בסגנון.
אחרי רבע שעה בערך שהוא אכל הוא לקח איזה מפתח ויצאנו.הוא נפגש עם איזה מישהו והם דיברו ואז החליפו כסף והוא לקח אותי.
שכחתי לציין, הייתי קשורה, אבל היינו בסמטאות.
איזה מישהו עבר ואמר איזה משהו והלך.
סטיבנס בטח מכר אותי או משהו כזה.
הגענו אל איזו וילה והוא אמר לי להישאר בחדר שהוא שם אותי.
אחרי כמה זמן הוא חזר ונתן לי בגדים...אם אפשר לקרוא לזה בגדים.
כשלבשתי את זה הייתי חצי ערומה, אבל לא כ"כ הייתה לי ברירה כי...לא הייתה לי שום דרך לברוח והוא גם לא נראה חלש במיוחד.
לבשתי את הבגדים, מולו, ולפני ששמתי לב, הוא אנס אותי.
הייתי משרטת שלו כמה זמן, וכל פעם שהוא רצה, אז הוא לקח אותי לחדר ההוא.
עם הזמן, שניסיתי לברוח לא מעט פעמים, הוא התחיל להרביץ לי.
בקביעות.
עד אז הוא כבר הפסיק לאנוס אותי...למען האמת כבר לא התנגדתי לזה, לא הייתה לי ברירה." עצרתי שניה והסתכלתי על איאן.
הוא היה...מלא אימה! ראיתי על הפנים שלו.
"אולי...אולי עדיף שאני לא אספר את זה.
אולי בפעם אחרת." אמרתי ויצאתי מהחדר.
לא יכולתי לראות אותו ככה! באיזה שהוא שלב אני אצטרך לספר לו גם על אנני...


יירוקק------------------ססוףף

אהבתם? תגיבו! לא אהבתם? גם תגיבו! מחר פרק 9, לא לפני זה!