מזה שנים שמערכות Who-Are-U מתמחות בהכוונה מדויקת ומורחבת למידע על אנשים.
לקבלת מידע על מספר הטלפון 088597682, השלם את התהליך:

אפשרות א' - ללא תשלום


יש ללחוץ על כפתור ה- Like ולאשר את ביצועו:

בשעות הקרובות נשלח אליך בהודעה פרטית קוד כניסה אותו יש להזין באתר.

הזן את הקוד שקיבלת

לדוגמא: AF5J7M4D

אפשרות ב' - תשלום בכרטיס אשראי


היכנס לעמוד התשלום מכאן

או: לתשלום באמצעות PayPal, לחץ כאן

עלות חד-פעמית: 20 ש"ח

בסיום התשלום תקבל קוד, הקלד אותו בתיבה:




לידיעתך: בתאריך 22.08.19 אנו עתידים לעדכן למחיר של 27 ש"ח.



ובהקשר אחר:

הייתי קצת מעופפת בכמה ימים האחרונים ושכחתי מזה, אז הנה זה עכשיו...
יירוקק
-------------------------
פרק 2, time of your life

ססוףף
נקודת המבט של מר ג'ונס:

לעזאזל, מה עשיתי?! לא הייתי צריך לעשות את זה! הייתי צריך לדבר איתה במקום לדחוף את הלשון שלי לגרון שלה!! טוב, אבל...היא זרמה עם זה קצת...אולי כן יצא מזה משהו?! אבל איך שהיא ברחה ככה...
אני צריך לדבר איתה! שלא תתחיל להפיץ שמועות...



קצת מידע עליו, שתבינו על מי מדובר.

מר ג'ונס הוא בעצם איאן ג'ונס.
הוא בן 29 והוא חתיך הורס! שיער שחור, עיניים ירוקות, עמוקות ביותר, לא נמוך ולא גבוה.
1.75 נשוי עם שני ילדים.



נקודת המבט של ג'ואי:



אחרי שיצאתי מהכיתה...אחרי...הנשיקה הזאת הלכתי למזנון, איפה שמייק וכולם היו אמורים לחכות לי.
באתי וראיתי את המגש שלי מונח עם האוכל על השולחן.
זאת הייתה מן הקלה כי האוכל בקפיטריה כבר נגמר.
עברו איזה 20 דקות בערך מתחילת ההפסקה.
התיישבתי ליד כולם ומייק שאל אותי "איפה היית??" הרמתי את הראש מהאוכל ואמרתי "מה זה משנה?! עכשיו אני פה, לא?!" מייק הסתכל עליי במין מבט מוזר כזה וקייטי התחילה לצחוק.
שאלתי מה קרה והיא אמרה "כלום...סתם..." והמשיכה לצחוק.
אליה כל מי שהיה סביב השולחן הצטרף.
צעקתי אליה "מה יש?!?!?!" היא המשיכה לצחוק קצת ואז אמרה לי "שמעי, ג'ואי, אני יודעת שאת אוהבת לשים איפור והכל, ואת ממש קשורה לאודם שלך והכל, אבל...קצת נסחפת הפעם, לא חושבת?!" העפתי אליה מבט נועץ ורצתי לשירותים.
הסתכלתי במראה וראיתי שכולי מרוחה באודם ששמתי בבוקר.
פשוט כל המסביב של הפה היה מרוח.
מיד שטפתי את האזור ושטפתי את כל הפנים.
הייתי שם במשך כמה דקות, ניסיתי להירגע ולקלוט את מה שקרה.
'לפני 5 דקות התנשקתי עם המורה שלי להיסטוריה!! WTF ?!?!' ואז שמעתי את הצלצול.
יצאתי מהשירותים וראיתי את מייק.
אוי לא, עכשיו הוא יתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות...מייק הסתכל עליי כשחיוך מרוח לו על הפרצוף, מצחקק ושאל "מה קרה כאן? שוב היית עם המורה לפיזיקה בשביל ציונים?! ולא קראת לי?! טוב נוו...לפחות יש צילומים או משהו?" חייכתי ואמרתי "לא, אני מצטערת כ"כ! פעם הבאה , מבטיחה!" "את אף פעם לא מתחשבת בי אוףף!!" צחקנו שנינו ואז הוא הפך לרציני יותר "מה באמת קרה שם?" אמרתי "לא משנה, עזוב.
אני מאחרת לפיזיקה.
ביי" "טוב, אבל אח"כ את מספרת לי הכל!!" הנפתי את היד כהסכמה ונכנסתי לכיתה.
כל היום עבר רגיל לגמרי, בעיקר בחלומות בהקיץ...
הדבר היחיד שחשבתי עליו היה על מר ג'ונס...
רגע, אני בכלל יודעת מה השם הפרטי שלו?! זה כ"כ מוזר כל העניין הזה! גם כשהגעתי הביתה...
רק חשבתי על מה שקרה! זה היה פשוט...
לא פשוט! כשנכנסתי הביתה לא רציתי לדבר עם אף אחד! כל היום לא אכלתי, אבל לא עניין אותי.
שקעתי במחשבות במיטה עד שנרדמתי.



*בוקר אחרי*

השעון המעורר העיר אותי.
שונאת את הדבר הזה!! כ"כ לא רציתי לבוא לבי"ס היום.
יש שיעור הסטוריה ואני לא רוצה להיפגש איתו.
"אין לך חום.
את בריאה לגמרי." אמא שלי אמרה והורידה את היד שלה מהמצח שלי.
"אבל אמא, אני ממש לא מרגישה טוב!!" אמרתי עם מבט מסכן על הפרצוף.
"את הולכת לבי"ס.
וזהו, זה סופי!" "אבל אמא..." והיא ישר קטעה אותי "בלי שום אבל...
את הולכת לבי"ס.
עכשיו תזדרזי כי אנחנו צריכות לצאת עוד מעט." אולי אני אבריז מהשיעור?! אבל היום יש מבחן ואם אני לא אעשה אותו אני אצטרך להיפגש איתו בפרטיות.
עדיף שאני אבוא.
עם המחשבות האלה רצות לי במוח כבר יצאתי מהמקלחת וירדתי למטבח לשתות את הקפה שלי.
יצאנו לבי"ס ונפגשתי עם מייק, הוא בא יותר מוקדם כי סיקרן אותו מה קרה אתמול.
"לא ענית לטלפון בכלל.
קרה משהו רציני?" גלגלתי את העיניים שלי ואמרתי "שום דבר לא קרה! סתם, היה לי יום קצת הפוך.
זה קורה לכל אחד מידיי פעם.
זה לא יקרה יותר אמא, טוב?!" אמרתי בציניות וצחקקתי.
הוא גם צחק קצת.
"טוב נוו, נוותר לך הפעם.
אז...
אנחנו נפגשים באחד השיעורים היום?" "אמממ...
נראה לי שכן.
בספרות אם אני לא טועה." ואז הצלצול צלצל.
"מעולה, זה שיעור 3.
ניפגש אז...
ביי" ונפרדנו.
ככה עברו להם ה-2 שיעורים הראשונים ובשיעור שלישי היה ממש מצחיק.
היה ממש משעמם, למדנו על...משהו ומייק פשוט שם את הראש שלו על הידיים ונרדם.
סתם ככה.
התחלתי לצחוק ומבלי לשים לב צחקתי בקול יותר מידיי רם.
"אולי תשטפי את הכיתה כדי שכולנו נצחק?!" אוי לא, היא שמעה אותי...
"אני מצטערת גברת מילר, זה לא יקרה שוב." אני כ"כ שונאת את המורה הזאת! "נכון.
זה לא יקרה שוב.
כי עכשיו את התנדבת להציג בפנינו את המופע יוליוס הקיסר." אוי, לא!! קמתי לאט לאט ומייק מסתכל עליי ומצחקק.
"אנחנו מחכים." גברת מילר אמרה...
במשך כל המשך השיעור הצגתי סצנה...ועוד אחת...ועוד אחת...ועוד אחת...
מזל שהצלצול הגיע.
מייק ישר ניגש אליי ואמר כמו ילד קטן "אפשר....לקבל את...את...את החתימה שלך??" צחקנו שנינו ויצאנו למסדרון.
"טוב, עכשיו דרכינו נפרדות...להתראות אהובתי!" "להתראות יקירי!" אמרנו בנימה טרגית ביותר וצחקנו "בהצלחה במבחן בהיסטוריה! ביי" אוי לא! עכשיו שיעור היסטוריה! לקחתי נשימה עמוקה מאד ונכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי.
מר ג'ונס חילק את המבחנים והתיישב על השולחן שלו, לוודא שאין מעתיקים.
המבחן היה קל.
סיימתי אותו רבע שעה לפני סוף השיעור.
קמתי והגשתי לו את המבחן.
הוא חייך אליי ואמר "תודה" חזרתי למקום, הוצאתי את האייפוד מהתיק ושמתי באוזניים.
לא באמת הקשבתי למוזיקה, רק כדי להתעלם מכולם.
ראיתי את ג'יימי (הפקאצה של הכיתה) מתקרבת אליו ושואלת "כאילו, מר ג'ונס?" "כן ג'יימי...?" "אהה, רק רציתי כאילו לבקש את העזרה שלך כזה בנושא הבא שנלמד." איזה פוסטמה! "עוד לא התחלנו אותו עדיין." היא ה תחילה לגלגל את השיער שלה ואמרה "אני יודעת כזה, אבל אני רוצה שאתה תשב איתי אחרי הלימודים ותסביר לי כי זה כאילו קשה לי." אלוהים! היא כזאת פטתית! אבל מה אכפת לי?! שתתחיל איתו...=\ "יודעת מה, אם תתקשי אני אשבץ לך את אילן שיעזור לך." אילן הוא הגאון של הכיתה, אבל ברצינות, לא הייתי ממליצה לאף אחד להתקרב אליו! הוא פשוט מפליץ והפה שלו מסריח והוא לא מתקלח שבועות!! "יודע מה, לא צריך!!" הסתובבה והלכה.
מטומטמת! "טוב, אז איך עבר המבחן, תלמידים?" זה אחד הדברים שיפים בו (חוץ ממנו...) הוא יודע לזרום בשיחות וכאלה.
תמיד הוא ימצא נושא לדבר עליו.
הפעמון צלצל ומהר תפסתי את הדברים שלי ובאתי לרוץ מהכיתה.
הוא תפס אותי ביד בעדינות ואמר שהוא רוצה לדבר איתי שניה.
הסתובבתי אליו וחזרתי לכיתה.
לעזאזל! למה הוא חייב להיראות כ"כ טוב?!! אחרי שכולם יצאו הוא סגר את הדלת ואמר "אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה אתמול." ניסיתי להתחמק מזה ואמרתי "אני מבינה..." "את מבינה...?!" נאנחתי ואמרתי "כן, אתה חשבת שאני מישהי אחרת ולא התכוונת לזה..." הוא קטע אותי ואמר "אז את לא מבינה! תקשיבי...
עשיתי מה שעשיתי כי השתגעתי..."

"השתגעת? ממה?"

"ממך."

"אהה, זה מנחם!"

"לא, לא במובן הזה.
מאד ומתמיד, כל פעם שנכנסת לכיתה הרגשתי שאת מיוחדת, שמשהו...
יוצא דופן בך.
זה נשמע עלוב, אבל יש בך משהו...
זוכרת כשלא מזמן שכחת את המחברת שלך פה, בכיתה?"

"מה זה קשור עכשיו?"

"אל תכעסי, אבל...
אני קראתי כמה מהשירים שיש שם.
וזה גרם לי להבין..." הסתכלתי עליו בפליאה! "להבין מה? שאני פריקית מוזרה?!" "לא! שאני באמת מחבב אותך.
אני חייב לדעת...
אני חייב לדעת אם את מרגישה ככה גם או שאת עומדת לתבוע אותי" אני הייתי לגמרי המומה!גימגמתי כמה שהצלחתי "א....אתה...אתה בטוח?" הוא אמר "כן!!" עם הקלה על הפנים שלו.
ברגע זה לא כ"כ עניין אותי שהוא המורה שלי, או שהוא בערך כפול ממני בגיל.
חייכתי אליו והוא חיבק אותי.
הוא הרים את הראש שלו מהכתף שלי ובהה בי.
הסתכל לי ישר לתוך העיניים.
הורדתי את המבט שלי מביישנות ופתאום קלטתי משהו מבצבץ לו על האצבע...
"אמממ...
מר ג'ונס, אתה נשוי, לא?!"



יירוקק-------------------------ססוףף


אהבתם? תגיבו! לא אהבתם?! גם תגיבו!=)